רגשות הם הרכוש שלך. אילו מהם אתה מוכן להמשיך לשאת?
רגשות הם רכושי.
אנחנו רגילים לומר:
— "אכזבת אותי"
— "פגעת בי"
— "אתה מרגיז אותי"
— "אתה משמח אותי"
אבל במציאות המצב שונה.
•האכזבה שייכת לי. היא עולה בתוכי.
•השמחה היא השמחה שלי, אני חווה אותה.
•הכעס הוא הכעס שלי, ולא מישהו אחר שלחץ על הכפתור.
•אפילו אהבה היא לא "הוא נתן לי", אלא "בתוכי התעורר רגש של אהבה".
אנשים אחרים הם רק ממס, סיבה להתגלות של מה שכבר קיים בתוכי.
💥כשאני אומר: "אני נלהב" — ההתלהבות חיה בתוכי.
💥כשאני אומר: "נעלבת" — אני פוגש את העלבון שלי, שעדיין חי בתוכי.
💥כשאני אומר: "הצלחתי" — אני מכיר בכך שיש בי כוח לפעול ולהתקדם.
האדם שלידי רק מדגיש את זה.
המקור האמיתי — זה אני עצמי.
וכאן מופיעה הבחירה:
— לשאת שק של כעס, רוגז, אשמה.
— או לשאת שק של שמחה, אהבה והכרת תודה.
אם אני לא רוצה שכעס יחיה בתוכי — אני יכול לעבוד עם זה, לחפש את השורשים, לשנות. זו העבודה עם הצל שלנו: להודות בכנות "זה שלי" ולהחליט — האם אני רוצה להשאיר את זה או לשחרר.
בזה טמונה החירות הבוגרת:
אני — מקור הרגשות שלי.
ואני בוחר אילו רגשות יחיו בתוכי❤


