ייתכן שיש "ערימה" בדרך. אבל אתה לא חייב להיכנס לתוכה. מה אם אתה כבר בתוכה?

מאת Avigail Samburski

ייתכן שיש "ערימה" בדרך. אבל אתה לא חייב להיכנס לתוכה. מה אם אתה כבר בתוכה?

לפעמים אנו הולכים בחיים ו"ערימה" מונחת בדרכנו. אנו יכולים לראות אותה, אנו יכולים להריח אותה - ותמיד יש לנו ברירה: לדרוך עליה או לעקוף אותה. היו מודעים למקום בו אנו מניחים את רגלינו, או ללכת באופן אוטומטי. זה קורה לכולם.

אותו הדבר חל על מערכות יחסים עם אנשים. כן, אנחנו אחראים למצבנו הפנימי. אבל אם אתם מוקפים במישהו שפולט ללא הרף ריקבון, רעילות, רכילות והתקפות, זו לא שאלה של סיבולת. זו שאלה של בחירה.

אם אתם לא רוצים, אל תתערבו. הימנעו מזה. גם אם כבר הכנסתם את עצמכם לצרות - נקלעתם לסכסוך, ויכוח, שיחה שגרמה לכם להרגיש רע - זה לא סוף העולם. כשאנחנו דורכים בבוץ, אנחנו לא סתם רומסים אותו עד הברכיים. אנחנו פשוט הולכים לכבס את הנעליים שלנו. נקודה.

הבעיה היא שלעתים קרובות יותר, אנחנו עושים את ההפך:
אנחנו נושאים את הבוץ הזה הלאה - לתוך הבית, לילדים, לעבודה, לתוך מערכות יחסים.
אנחנו נושאים את השליליות של אנשים אחרים כאילו הייתה שלנו. למרות שכל מה שקרה היה פשוט צעד שגוי.

ואז מופיעה קיצוניות נוספת. אדם אומר:
"ובכן, כן, אני לוזר, אני תמיד נכנס לחרא" -
ואז זה הופך להיות נורמלי עבורם לחיות ככה. ריח מוכר. ביצה מוכרת. ואפילו, כך נראה, "שלי".

ואז יש עוד אדם שאומר לעצמו, בשלב מסוים:
"לא. אני לא אוהב להסריח.
" לא, לוקח יותר מדי זמן לנקות.

לא, אני לא רוצה להכניס את הריח הזה לבית, לילדים, למערכת היחסים שלי."

ואז צץ הרגל חדש -

להסתכל על הרגליים שלי, על הלב שלי, על הנשמה שלי.
לא מתוך אגו, לא מתוך גישה של "אני מעל זה", אלא מתוך שימור עצמי פשוט: להימנע מהרס עצמי ופגיעה בטוהר הפנימי שלי.

הטוהר שלנו תלוי בנו ישירות.
וכל אחד מאיתנו יודע: ניקיון הוא קשה.
הריח נשאר על הידיים שלי, בבגדים שלי, בראש שלי, במצב הרוח שלי.

אז לפני שאתם אומרים בגבורה, "אני לא מפחד מכלום, אני יכול להיכנס לכל בלגן, אני יכול להתמודד עם כל זבל", אולי כדאי לכם לחשוב שבע פעמים: למה? לאיזו מטרה?
והאם אתם לא יכולים פשוט להימנע מזה בזמן - ולשמור על ניקיון?

ערב פרידה לכבוד שגריר הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם Ly Duc Trung

האירוע התקיים בשגרירות וייטנאם בתל אביב ונערך ברמה גבוהה, באווירה חמה ומכובדת.בטקס השתתפו עובדי השגרירות, בני משפחותיהם, נציגי הסגל הדיפלומטי ואורחים מוזמנים.במהלך הערב הביע מר Ly Duc Trung את תודתו העמוקה לצוותו ולכל מי שליווה אותו במהלך משימתו הדיפלומטית בישראל....

זיקוקים של מצב רוח

בעולם יש אנשים של מצב רוח ואנשים של החלטות.אנשים של מצב רוח חיים בהתפרצויות: היום הם בוערים ומעוררים השראה, יוצרים חגיגה וזיקוקים, ומחר — דועכים. כוחם טמון בעוצמת הרגע. אנשים של החלטות מתנהלים אחרת. הם בוחרים דרך והולכים בה, למרות תנודות במצב הרוח ובנסיבות. כוחם טמון...

אנחנו חיים בהשתקפות של ההחלטות שלנו

היום הוא תוצר של העבר שלך. לא עונש ולא פרס. אלא שיקוף כנה.הדרך שבה בחרת — במודע או מתוך אינרציה. הדברים שאמרת להם "כן" והדברים שוויתרת עליהם. הדרך שבה טיפלת בעצמך — בגוף, במחשבות, בתשומת הלב. הדרך שבה התייחסת לזמן, לאנשים, להזדמנויות ולחיים שלך.לעתים קרובות אנו רוצים...

מניפולציה או השפעה

מניפולציה או השפעה? אנשים חוששים לעתים קרובות ממניפולציה. אבל מהי באמת?מניפולציה היא תמיד סימן לחולשה. כאשר אדם משחק עם רגשותיו של אדם אחר למען רווחתו האישית, הוא הורס לא רק את האדם האחר אלא גם את עצמו - מצפונו ונשמתו מתרוקנים.בעולם של היום, אולי נראה שאמנות...

על אישה – אמא

מוקדש לכל האמהות.נשים - אמהות, אנחנו באמת מדהימות.עשינו ועדיין עושות את מה שרק גוף נשי, נפש נשית ולב נשי מסוגלים לעשות.ובשנת 2026 אני מאוד רוצה לאחל לכולנו להשלים את המשאבים שהשקענו בכנות, באהבה ובמסירות מלאה בילדינו, ואנו ממשיכים להשקיע בהם.ילדים הם עבורי אחת המתנות...

קבלת פנים לרגל יום העצמאות של סין

טקס "שגריר השנה" החגיגי, שנערך ביוזמת מועדון השגרירים והקונסולים של ישראל, אסף תחת קורת גג אחת דיפלומטים, נציגי עולם העסקים, קהילות וידידי ישראל, והתקיים באווירה חמה, מכובדת ומעוררת השראה.זה היה ערב של תקשורת אנושית חיה, דיאלוג פתוח וחיזוק הקשרים והשיתוף הפעולה...

איך אנחנו מלמדים את הילד לא לשמוע את עצמו?

אבא הולך עם הילד ברחוב. לאבא קר: היום בישראל +11 מעלות. הוא לובש מעיל חם וסוודר. הילד, לעומת זאת, עם תיק גב, בתנועה, כמעט בקפיצות, הולך לבית הספר.אבא אומר: "קר, תלבש מעיל." הילד עונה: "לא קר לי."וכאן מתחיל לא ויכוח על הטמפרטורה, אלא שיעור על אמון עצמי. ההורה מוסיף:...

סוכות

סוכות. העולם שוב נראה כמו מדבר — ובדיוק שם נבדק מהו מקור התמיכה שלנו.פעם, היהודים יצאו ממצרים ונדדו במדבר במשך ארבעים שנה.ללא הרחובות המוכרים, ללא בתים, ללא ודאות.כל יום היה בלתי ידוע, כל יום היה מבחן חדש.הם הקימו את אוהליהם מבלי לדעת מה יקרה מחר.השמש קפחה ביום, בלילה...

חבר הוא אור שנשאר בלב

לאחרונה שמעתי את השאלה: "מה המשמעות של חברות עבורך?"וזה גרם לי לחשוב. הרי נהגתי לקרוא לכל מי שסביבי "חברים" - עמיתים, מכרים ומכרים. אבל עם הזמן הבנתי: המילה "חבר" היא אוצר, ואסור לבזבז אותה.היום, בשבילי, חברות היא מערכת שלמה של ערכים ורגשות.1. אמון ללא צללים חבר לעולם...

לחיות בלי פילטרים

מתי הפסקנו להיות אמיתיים?באיזו נקודה שכחנו איך באמת לומר את מה שהרגשנו? מתי התחלנו לומר "כמו שאתה אומר" במקום "אני לא רוצה"? מתי כנות החלה להיראות כחולשה, ואיפוק כמעלה?אנחנו חיים בתרבות שבה הכל "כפי שהוא". איך לדבר. איך לשאול שאלות. איך לבכות - ולעתים קרובות יותר, איך...